<h1>ראבי"ה סימן תתק"ח</h1>
<h2>דף נו.</h2>
תשובת אבא מארי, הקשית בההיא דאיבעי לן באע"פ, אם חופה קונה אמאי לא פשיט מאשתו ארוסה. הנה אכתוב השרשים וממילא תרווח שמעתתא, דהא דאיבעי חופה קונה לר' אלעזר בן עזרי', דאמר תוספת מן הנשואין שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה ובעיא א' נכנסה לחופה ומת קודם ביאה חיבת חופה קונה התוספת כמו ביאה, אבל מנה מאתיי' מודה ר' אליעזר שגובה מן האירוסי', ובדכתב לה כתובה מן האירוסין או בדלא כתב לה. דהא אימ' לן בבבא מציע' פ"א [י"ז ע"ב] ובהכותב [פ"ט ע"ב] לא איפשיט', מדתני ר' חייא (ארוס לא אשתו אונן) [אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה] וכו', עד מת(י) הוא גובה כתובתה והיינו מנה מאתיי' לר' אליעזר בן עזרי' גובה, לא את התוספת. ולית מאן דפליג אבריית' דמייתי מינה בכמה דוכתי, בפ' שנים אוחזין [שם] ובסוף הכותב בכתובת [שם] ובפ' נערה שנתפתתה [נ"ג ע"א] פשטי' מינה דארוס שמת' אין לה כתובה אלמ' הלכה היא. ואם תאמר הא בפ' נערה שנתפתתה הלכה ניסית יתר עליו הבעל וכו', [מ"ז ע"א] תניא כתוב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה לבית בעלה מתה לא זכה בעל וכו', ר' נתן אומר זכה הבעל, אלמ' דר' נתן פליג עלה דבבריית', דקתני אם מתה [אינו] יורשה. איכא למימר התם שכתב לה האב בנדוני' שהביאה לו בכתובתה. וכן משמע פי' רבי'. והא מתה אינה יורשה, איכא למימר הכי ההוא בנכסים שלא כתבה לו בנדוניית' שלא זכה בהן הבעל אפי' לר' נתן, אבל מה שכתב האב בכתוב' ופסק לחתן זכה לר' נתן. והיינו דאמר שמואל [גיטין י"ח ע"א] כתובה כמעשה ב"ד דמיא ואתוספת ואעיקר כתובה קאי, וקמ"ל דנכתבין ביום ונחתמין בלילה, ורב פליג עליה וקאמר דווק' אם עסוקין באותו עניין. והאי דקאמר נערה שנתפתתה [מ"ד ע"א] והילכ' אחד זה ואחד זה מן הנישואין, פי' אם באתה לטרוף לקוחות שקנו נכסין בין שעה שכתב לה כתוב' בשעת אירוסיה לנישואין אינה טורפת, דאחלה לשיעבודה עד שעת נישואין, אבל מת הבעל קודם הנישואין אי אית ליה בנין הרי גובה מכח כתוב' אירוסיה, אבל ממשעבדי לא. והכי עיקר' דמלת' ולא תזוז מינה והיה לך למנה חלף מנחה הגונה.
